היא אמרה, האמא, שיש שקר ויש שקר. ל"ויש שקר" היתה לה נימת קול מיוחדת, לא ממש אירונית אבל מודגשת, כמו הטעמה מוגזמת של תנועות שפתיים בפני חירשים אילמים: ו' החיבור בהגבהת קול ולאחריה השתפלות חדה של ה"יש." ל"ויש שקר" קראה "שקר לבן". "אבל למה הוא לבן, מה לבן בו?" תהתה קורין. אצלה, גם מנעד האפשרויות … המשך לקרוא שקרים